מאת: בצי טלר, מכללת תרפיית מימדים

מכירים את התסריט הזה? אתם עובדים על פרויקט ענק, משקיעים את הנשמה, הכל מתקדם מעולה, אתם מקבלים פידבקים מדהימים, ורגע לפני ה"פיניש" – משהו מוזר קורה. פתאום אתם חוטפים שפעת שמשביתה אתכם למיטה ביום של הפרזנטציה. פתאום המחשב קורס והקובץ נעלם. פתאום אתם דוחים את שליחת המייל הקריטי ("אני אשלח מחר בבוקר") ומפספסים את הדד-ליין. או שאתם רבים עם השותף העסקי על שטות גמורה ומפוצצים את העסקה.

אחר כך אתם יושבים עם הראש בין הידיים ואומרים: "איזה חוסר מזל יש לי", או "למה אני תמיד דופק את זה ברגע האחרון?". רוב האנשים שמגיעים לקליניקה שלי בטוחים שיש להם "פחד כישלון". הם אומרים לי: "בצי, אני מפחד שזה לא יצא טוב, שיצחקו עליי, שאני אאכזב".

אבל ככל שאנחנו מעמיקים בשיחה, ובודקים את הגוף והתודעה, מתגלה אמת הפוכה ומטלטלת: מה שבאמת משתק אתכם הוא לא הפחד שזה לא יעבוד. מה שמשתק אתכם, מה שגורם לגוף שלכם ללחוץ על כל הבלמים האפשריים, הוא הפחד שזה כן יעבוד. ומה יקרה אז.

למה שנפחד ממשהו שאנחנו כל כך רוצים?

זה נשמע כמו פרדוקס. הרי כולנו רוצים כסף, הכרה, קידום, אהבה, נכון? אז זהו, שרק חלק מאיתנו רוצה את זה. ה-5% המודעים רוצים מאוד. אבל ה-95% הלא-מודעים (מערכת ההישרדות) רואים בהצלחה איום קיומי.

פחד כישלון הוא פחד "רועש" והגיוני: "אם אכשל – אפסיד כסף". זה ברור. אבל פחד הצלחה הוא נינג'ה שקטה. הוא פועל בחשאי. הוא נובע מהבנה לא מודעת שהצלחה דורשת שינוי. ועבור המוח הקדום שלנו, כל שינוי בסטטוס-קוו (גם אם הוא לטובה) הוא סכנה.

הנה שלושת ה"שדים" שמתעוררים כשאנחנו מצליחים, וגורמים לנו לחבל לעצמנו בדרך:

1. "חרדת הנטישה של המצליחנים" (בגידה בשבט)

זה אולי הפחד העמוק ביותר. אם גדלתם במשפחה ממוצעת, או בסביבה שבה "כולם באותה סירה", ולפתע אתם פורצים קדימה – אתם הופכים ל"אחרים". בתת-מודע יושבת אמונה שאומרת: "אם אצליח יותר מההורים שלי / האחים שלי / החברים שלי – אני אאבד את השייכות אליהם".

אנשים מחבלים בהצלחה של עצמם מתוך "נאמנות" לא מודעת למשפחה. הם מעדיפים להישאר תקועים ובינוניים, אבל להרגיש חלק מה"שבט", מאשר להיות עשירים ומצליחים – אבל בודדים בפסגה. התת-מודע לוחש: "אל תעוף גבוה מדי, בסוף תישאר לבד".

2. הצלחה הופכת אותנו למטרה

מכירים את הביטוי "מי שלא עושה לא טועה"? אז התת-מודע אומר: "מי שלא בולט – לא חוטף". יש לנו פחד קדום מלהיות גלויים (Visibility). כשאתם מצליחים, אתם נחשפים. אנשים מסתכלים עליכם. ומי שמסתכל – יכול גם לבקר, לקנא, לשפוט או לתקוף.

אם חוויתם בילדות "עין רעה", או הצקות כי הייתם "הילד הטוב של המורה", הגוף שלכם למד שבולטות = סכנה. היום, כשאתם עומדים לפרוץ בקריירה, הגוף מזהה את החשיפה הצפויה ומייצר התקף חרדה או "בלאק-אאוט" כדי להחזיר אתכם למחבוא הבטוח.

3. פחד מהאחריות ("המיכל הקטן")

הצלחה מביאה איתה עומס. יותר כסף לנהל, יותר עובדים, יותר ציפיות לשמר את ההצלחה. אם המערכת העצבית שלכם לא וויסתה את עצמה, ואתם מרגישים שאתם בקושי מחזיקים את מה שיש לכם עכשיו – התת-מודע לא ייתן לכם לגדול. הוא אומר: "אין לנו 'מיכל' להחיל את כל השפע הזה. אנחנו נקרוס". אז הוא עוצר את השפע בשער, כדי להגן עליכם מקריסה.

איך מזהים שזה פחד הצלחה?

אם אתם מוצאים את עצמכם:

• חולים דווקא לפני אירועים חשובים.
• מרגישים ריקנות או דיכאון דווקא אחרי הישג גדול ("Post-Success Blues").
• עושים טעויות טיפשיות כשהכל הולך חלק.
• מרגישים אשמה כשאתם מרוויחים טוב.

כנראה שאתם מתמודדים עם פחד הצלחה.

איך מרחיבים את המיכל?

בתרפיית מימדים אנחנו לא מנסים "לדחוף" אתכם להצלחה בכוח (זה כמו לנסות לנפח בלון שיש בו חור). אנחנו עובדים על הרישיון הפנימי להצליח.

התהליך הטיפולי כולל שלושה שלבים:

1. בדיקת "היתר בטיחות": אנחנו שואלים את הגוף דרך בדיקת שריר: "האם זה בטוח עבורי להרוויח X כסף?", "האם זה בטוח עבורי להיות מפורסמת?". אם השריר נחלש, אנחנו יודעים שיש שם "מוקש".
2. ניקוי הנאמנות העיוורת: אנחנו משחררים את האמונה שאומרת שלהצליח זה "לבגוד" בעבר שלנו או במשפחה שלנו. אנחנו לומדים שאפשר להיות מצליחים ועדיין אהובים ושייכים.
3. הגדלת המיכל: אנחנו עובדים אנרגטית כדי להרחיב את היכולת של מערכת העצבים להכיל אנרגיה גבוהה (של כסף, של שמחה, של אהבה) בלי להיכנס לסטרס.

הפחד מהאור של עצמנו

מריאן וויליאמסון כתבה את המשפט המפורסם: "הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור".

זה בדיוק העניין. אנחנו מפחדים מהעוצמה של עצמנו. הטיפול בשיטת המימדים עוזר לכם להסכים לקבל את העוצמה הזו. להבין שהעולם לא ייהרס אם תצליחו, אלא להפך – הוא ירוויח מהמתנה שלכם.

כשאתם מסכימים להסיר את ה"ברקס" הלא מודע, הקריירה מפסיקה להיות מאבק של "פול גז בניוטרל". פתאום, האנרגיה שבוזבזה על בלימה עצמית מופנית לעשייה, וההצלחה הופכת לדבר הטבעי ביותר בעולם.